מבחינת הטבע, האורגניזם הבודד כמעט ולא קיים. מבחינתנו הוא עולם ומלואו. הפער בין שני אלה יוצר את האי נוחות שאנחנו כל כך מכירים בחיים שלנו. מהאי נוחויות הקטנות ועד הקיצוניות. שתי נקודות המבט האלה חשובות מאוד. ולהגיע לפשרה ביניהן היא משימת חיים.
לדוגמא, כשחיה אחת טורפת אחרת, מבחינת הטבע לא קרה כמעט כלום. קצת אנרגיה החליפה צורה או כתובת בתוך הרקמה הביולוגית. זה בקושי אירוע. מבחינת האדם, אם הוא או מישהו לידו הוא הנטרף, יש לזה משמעות עליונה ואסונית. איבוד צורה, מוות, כאב קיצוני גופני ופסיכולוגי בדרך. יש בים חיות שמשריצות אלפי וולדות בכל פעם כדי שמתוכן כמה בודדות ישרדו. רוב התינוקות הללו נאכלים כמעט מיד. זה נראה לנו אכזרי וחסר לב. אבל הלב של הטבע איננו מוגבל ומופרד לצורות חיים שלכל אחת מהן זהות נפרדת כמו הלב האנושי שמושפע מהתפיסה האנושית.
זה לב חם ופועם וחי, הלב של הטבע. הוא זה שפועם גם בתוך החזה שלנו. זה אותו אחד רק פחות מוגבל בתפיסה שלו. המוות לא מפחיד אותו. שברון לב וכאב פיזי לא מפחידים אותו. הוא כוח מכוחות הטבע. הוא פועם כבר שני מיליארד שנה פה על הפלנטה הזו. ומאוד אפשרי שגם על אינספור אחרות. שורד שואות גלובליות ומקומיות יותר, משנה צורה ומתפתח דרך נצח של גלגולים אחר גלגולים. פה הוא דינוזאור ענק, שם הוא תרבית חיידקים בפינה של שלולית. במקום אחר הוא שדה פורח או עץ סקויה ענק.
לפני שתי שניות הוא התחיל מעין ניסוי כזה, אם נאניש אותו רגע כמו שאנחנו אוהבים, עם צורת חיים חדשה שנדמה לה שהיא נפרדת ממנו. וקוראת לעצמה אדם. ניסוי מעניין ואולי חדשני. אבל גם די שולי בסך הכל. ולפני שבריר שנייה מיקרוסקופי כל כך שמבחינתו בקושי קיים, הוא שוב נולד באחת מפינותיו בתור האורגניזם הספציפי שכותב עכשיו את הטקסט הזה. שקורא לעצמו אסא, או אני. וכשזמנה של הצורה הזו יעבור, זה עדיין יהיה רק שבריר שנייה מיקרוסקופי. חשוב מאוד ובאותו זמן גם חסר חשיבות לחלוטין. הריקוד העצום של החיים נמשך. אחת מצורותיו הקטנות סיימה את מהלכה. זה הכל.
זו לא אדישות, זה פשוט עניין של פרופורציה. אנחנו לא נשברים מזה שתא אחד בגופנו נגמר זמנו והתחלף באחד חדש. האורגניזם ממשיך. הסבל הוא לא טעות, הוא מחיר הופעת הצורה. ואם אנחנו אוהבים את הצורה, אולי כדאי להקדיש קצת תשומת לב גם אל הבליל הכאוטי, התוהו על פני תהום אם נרצה, שממנו היא מופיעה ואליו היא חוזרת. אם ממנו יצא דבר שאנחנו כל כך קשורים אליו, ייתכן שהוא פחות זר ומאיים מכפי שנדמה לנו.