מדיטציה היא שם כולל למשפחה עצומה של תרגילים שהמשותף להם הוא תרגול המודעות (או תשומת הלב, או ההכרה, או הקשב, או מלים אחרות שמצביעות על אותה התופעה או חלקים שלה).
אחד הדברים שמקשים לפעמים על אנשים לאמץ את הדבר הכיפי והחשוב הזה לחיים שלהם הוא העובדה שההתחלה לעתים קרובות קשה. המעבר מהשלב של לא מבין ולא מצליח לעשות את זה, לשלב של אוקיי, אני מבין קצת על מה מדובר ועושה את זה ברמה בסיסית, הוא מעט יותר מאתגר מאשר בתחומים אחרים. בין היתר משום שלא ניתן מראש לקלוט בחושים את התוצאה הרצויה. אני לא יכול להסתכל על אדם אחר ולהבין מבחוץ את מה שהוא עושה.
הפוסט הזה נועד לעזור למתחילים שרוצים לעשות את המעבר הזה, וגם למתקדמים שרוצים לשפר את הקלות והמיומנות שבה הם נכנסים למדיטציה שלהם כיום. כל תרגיל שניתן כאן עומד בפני עצמו. לא צריך לתרגל את כולם. בטח לא זה אחרי זה (אם כי אפשר, אם רוצים) ואין צורך לתרגל זמן רב. דקה, שתייים, חמש דקות, עשר דקות. לגמרי מספיק. בנוסף כל תרגיל כזה הוא רק התחלה. יש אינספור ואריאציות, אפשרויות ופיתוחים שונים שלהם.
לא אנסה להסביר בשלב זה מדוע בדיוק התרגילים הללו עוזרים להיכנס למדיטציה. מה שחשוב זה באמת לפנות כמה דקות ולתרגל. ולחזור על כך פה ושם להנאתנו. בעניינים כאלה, כמו באהבה, בישול ורכיבה על אופניים, הבנה תיאורטית היא כלום, ועשייה בפועל היא הכל.
1. תרגול חשיבה רצונית והאטת המחשבה
ציטוט לכיף: "רק בדממה – המילה" – הקוסם מארץ ים, אורסולה ק. לה גוין
בשלב הראשון יש להחליט על מילה שאותה אני הולך להגיד. לדוגמא את המילה "ארבע" או את המילה "כביש" או את המילה "אוקיינוס". לאחר שבחרתי את המילה אני מבטא אותה בבהירות הכי גדולה שאני יכול במחשבותיי, או "בלב". יש לחזור על הפעולה הזו מספר פעמים, עם מספר רגעים של שקט בין אמירה לאמירה, עד שהמילה נשמעת בווליום ובבהירות בתוכי. לא לדאוג אם מחשבות בלתי רצוניות מידי פעם מקשקשות את עצמן מסביב לתרגול. רק לבטא מספר פעמים את המילה שבחרתי בתוכי.
השלב הראשון הזה הוא כבר תרגול מצויין בפני עצמו. שיכול למלא בשלמות את המטרה של להקל מאוד על הכניסה למדיטציה. אבל בכל זאת נביא גם שלב שני למעוניינים.
בשלב השני בוחרים שיר שמכירים טוב ושרים אותו באותו אופן במחשבות. בלי לדבר. לדוגמא "היא אמרה אצלי, זה יהיה נחמד, טשרניחובסקי שש שעה חמש רק תבוא לבד..". יש להשמיע אותו, או לדקלם אותו, בתוכנו שוב ושוב וליהנות ממנו. לאחר שהוא נשמע טוב וברור, עוברים לדבר הבא: מאטים אותו בהדרגה מאוד. עד שכל מילה שנאמרת מוקפת בהרבה שקט. "היא"… "אמרה"…. "אצלי"……….. "זה"……………… "יהיה"…………… וכן הלאה. במקביל יש להעביר את תשומת הלב מהמילים אל הרווחים שביניהן. אל השקט הזה שממנו כל מילה נולדת ואליו כל מילה נעלמת. מה זה הדבר הזה, הרווח הזה? השקט הזה? הדממה הזו שבין לבין? האם זה סתם כלום ושום דבר? או שיש שם משהו מעניין ושווה לחוות ולהתבונן עליו?
2. תרגיל התבוננות ופתיחת החושים
ציטוט לכיף: "אין דבר בלתי טבעי כל כך כמו מה שנראה רגיל בתכלית, ואין מטעה כמו המובן מאליו" – הרפתקאות שרלוק הולמס, ארתור קונן דויל
נסקור את התמונה שאנחנו רואים ברגע זה במטרה לראות יותר. אם אנחנו בחדר מוכר או באיזור מוכר, נחפש למשל דברים שלא שמנו לב אליהם עד היום, או נתבונן קצת יותר לעומק בדברים המוכרים לנו. אולי כמו צייר ששוקל את מה שהוא רואה כנושא אפשרי ליצירה ומחפש במוכר פרטי פרטים ויופי. בתחילה זו עשויה להיראות פעילות קצת נטולת משמעות. אבל אם נשתדל באמת לראות דברים חדשים אפילו בתמונה מוכרת, במהרה נתחיל לראות כאלה. הזווית המוזרה של המסמר, הסדק ההוא בקיר שאף פעם לא שמתי לב אליו, הצורה שקרני השמש מציירות בחדר דרך החלון, הציור הזה שאף פעם לא באמת הסתכלתי עליו מקרוב, התבניות (patterns) על קרש העץ שאני מניח עליו את הרגליים… וככל שנמשיך עוד, יתכן שנגלה שמה שבתחילה נראה כאילו נצטרך להתעקש עליו רק כדי למצוא איזה בדל של משהו חדש, פתאום נפתח ויש מידע חדש ומעניין בכל כיוון שאליו מסתכלים.
3. תרגול נתינת קשב רב לאירועים קטנים
ציטוט לכיף: "היום היה בהיר וצלול כשמלינלס צעדה על האדמה הקפואה. טרן קלט במבטו רשת עכביש נוצצת מאגלי טל על ענף עוזרר, ועכביש שהיה עסוק במרץ בתיקונה. הוא היה מודע, באופן משונה, לפעילויות נרחבות סביבו. סנאים הכינו את מצבורי החורף שלהם, נמלים עבדו במקלטי האדמה שלהן… האוויר עצמו נשא איזה ריח מיוחד. חד וצלול כמו יין קר. הוא ידע מבלי לעצור לחשוב על כך, שרוח צפונית החלה לעלות" – היורה השחורה, לויד אלכסנדר
לכאורה שוב מדובר בתרגיל חידוד תפיסה, הדומה לקודם. אבל זה לא בדיוק ככה. הפעם הדגש הוא מעט אחר. הפעם אנחנו רוצים להיעשות מודעים יותר לפעילות של עצמנו ושל העולם סביבנו ברגע זה. לצורך כך, נרצה לרגע להגדיר מחדש עבור עצמנו מהו "אירוע" ומה חשיבותו עבורנו. ובכן, במשך התרגיל הזה אנחנו נרצה להחשיב כל אירוע שמגיע להכרתינו כאילו מדובר במאורע חשוב מאוד. אירוע היסטורי כמו הכרזת העצמאות, או אירוע קוסמי כמו מותו של כוכב. הזזה של היד היא אירוע בעל חשיבות לאומית, צליל של מכונית מבחוץ הוא אירוע שמדברים עליו בחדשות, שאיפה היא אירוע. שינוי תנוחת הגוף הוא אירוע, בליעת רוק, כאב קטן בכף הרגל או נעימות בבטן, מעט אבק שזז ברוח.
נעקוב אחרי האירועים הללו וניתן להם את תשומת ליבנו המלאה. אין צורך וגם בלתי אפשרי שנקלוט את כל מה שמתרחש. יש יותר מידי פעילות מכדי שנוכל לתפוס אפילו חלק זעיר ממנה. אין צורך לנסות להבין משהו או לקבל איזו תובנה מיוחדת. רק לעקוב – כמו שאדם יכול להיות שקוע בצפייה בגלים שנשברים לחוף, או בעלים של עץ שנעים ברוח – בדברים כפי שהם מתרחשים מרגע לרגע ונעניק להם למספר הדקות הבאות חשיבות יוצאת דופן.
זהו, אלה שלושת התרגילים בטקסט הזה. כאמור, העניין הוא לא בקריאתם, אלא בהתנסות בהם. ואין צורך בהרבה זמן לשם כך. כמה דקות יספיקו. עכשיו למשל. ניתן לבחור מילה ברגע זה ולומר אותה בלב לאט וברור מספר פעמים, בעיניים עצומות. לעצור בנקודה שבסוף המשפט הזה ולא לעבור לבא לפני שעשינו זאת. ניתן להרים רגע את המבט מהטקסט הזה ולחפש במבטי דבר חדש כלשהו. כאן, עכשיו. ניתן להיעשות רגיש יותר לאירועים המתרחשים תוך כדי הקריאה ולהעניק להם חשיבות רבה יותר. למשל הצלילים הנשמעים כרגע תוך כדי שקוראים את הטקסט הזה.
בהצלחה!